פרוספר אטדגי נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

ביום 12.8.04 נפגע התובע בתאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפלת"ד. התאונה היתה גם תאונת עבודה. לתובע נקבעו 20% נכות על ידי המל"ל, ובתוספת הפעלת תקנה 15 25%, אשר מהווים אף את הנכות לפי חוק. התובע יליד 14.7.58 ועבד לפני התאונה ובזמן התאונה כנהג רכב טיאוט בעירית ירושלים.

אמנם בכתב ההגנה הכחישה הנתבעת את החבות ואולם טענה זו נזנחה הן בחקירת התובע והן בסיכומים לפיכך פסק הדין יתמקד בשאלת הנזק בלבד.

התובע כאמור עבד ערב התאונה כנהג רכב טיאוט וממוצע שכרו עמד על סך של 11,167 ₪ לאחר התאונה עמד ממוצע השכר על 9,402 ₪ (ראה לענין זה חוות הדעת המתוקנת של רו"ח שלוי. הפרש השכר איפוא בין השכר שקדם לתאונה (1/03 – 8/04) לשכר שאחרי התאונה (שנת 2009) הוא 1,765 ₪ לחודש, ב"כ התובע ביקש לערוך את חישוב הפסד השכר באחת משתי הדרכים הבאות:

א. הצמדת השכר שלפני התאונה לשנת 2009 והפחתת השכר שקיבל בפועל בשנת 2009 – דרך זו מביאה להפרש חודשי של 3,061 ₪.

ב. השוואת שכרו של התובע לשכרו של אדם אחר שלא נפגע והמשיך לעבוד באותה עבודה ולצורך כך הובא לעדות חברו של התובע מר שמואל יוסף ששכרו עומד על 13,007 ₪ לחודש ובתוספת זכויות סוציאליות 15,000 ₪ דרך זו מביאה להפרש חודשי של כ- 5,500 ₪.

ב"כ הנתבעת ביקש שלא לערוך את החישוב לפי אף אחת מהדרכים הללו משום שהשכר אינו מוצמד בדרך כלל למדד לכן הדרך הראשונה לא נכונה. משום שלא הוכח כדבעי באמצעות תלושי שכר של התובע לעומת תלושי שכר של אותו שמואל יוסף, שהשכר לפני התאונה היה זהה.

באשר לדרך הראשונה טען ב"כ הנתבעת כי גם רו"ח שלוי עצמו לא ידע להסביר את ההפרש, אילו תוספות היו בגלל היות התובע נהג לפני התאונה והפסקתו להיות כזה לאחר התאונה ומדוע נגרעו תוספות מסוימות מהשכר. לכן ביקש ב"כ הנתבע לחשב את הפסד השכר לפי 1,200 ₪ לחודש לכל היותר.

בחנתי את טענות הצדדים ונראה לי כי הדרך הנכונה שתביא בחשבון מחד, את העובדה שהשכר של עובד לא צמוד בדרך כלל למדד. ומאידך, את העובדה שלא הוכח ששכרו של התובע היה זהה לשכרו של העד שהובא להעיד על השכר – מר שמואל יוסף, היא לערוך את החישוב לפי שיעור הנכות הפונקציונלית מתוך השכר ערב התאונה היינו שכר של 11,167 ₪ X 25% נכות פונקציונלית = 2,792 ₪.

הפסד השתכרות לעבר

לאחר התאונה נעדר התובע מהעבודה למשך כחודשיים וחצי ואולם בתקופה כי שולם שכרו במלואו על ידי המעביד לפיכך אין הפסד שכר לתקופה זו. הדבר נכון גם לגבי תקופת היעדרות נוספת מיום 18.11.04 עד 20.12.04 עקב ניתוח ארתרוסקופי.

בשנת 2007 עבר התובע ניתוח נוסף בברך ובעקבות כך נעדר מהעבודה מיום 10.6.07 עד יום 10.10.07 לחודשים אלה לא קיבל התובע שכר לפיכך ההפסד הוא 11,167 X 4 חודשים = 44,668 ₪ ומשוערך להיום 54,000 ₪ מעוגל.

באשר ליתרת התקופה ניתן לראות כי בתלושי השכר של התובע הופסקו תוספות שכר שונים הקבועים בעבודתו כנהג רכב טיאוט יש לקבוע סכום גלובלי (בשל הקושי לחשב הפסד כל תוספת לגבי כל חודש), בסך כולל של 15,000 ₪.

לשנת 2009 – 2010 יש לחשב את ההפסד לפי ההפסד הקובע כמפורט לעיל

2,792 ₪ X 22 חודשים = 61,424 ש" ומשוערך להיום 62,000 ₪ מעוגל.

סה"כ הפסדי שכר לעבר 131,000 ₪.

אבדן כושר השתכרות:

כאמור לעיל ההפסד החודשי הוא 2,792 ₪ X מקדם ההיוון 144.8055 = 404,300 ₪ מעוגל.

כאב וסבל

לפי 20% נכות ובניכוי גיל 33,400 ₪ (מעוגל).